רטרוספקט

בשנת 2003, התחלתי את המסלול ביחידה בה הייתי בצבא, ובסוף של עוד יום מקולל עליתי לשמירה, אך לפני כן ניצלתי את שעת הת"ש כדי להציץ בטלפון הסלולרי כדי לשאוף מעט מן העולם החיצון.

קיבלתי סמס מחבר שאז היה חבר טוב, והיום איני יודע איפה הוא, שכתב שאליוט סמית' התאבד...

אליוט סמית' היה הזמר שהכי אהבתי, ושאני הכי אוהב עד היום... הוא היה אחד מהסינגר סונגרייטרים המוכשרים של דורנו וככזה, היה מאוד מאוד מתוסבך - ולראיה הוא התאבד בדקירת חרקירי הישר ללב. (אם אתם לא מכירים אני ממליץ בחום לוהט לשמוע את כל הדיסקים, ואולי גם אתם תתחברו).

לא האמנתי. בזמנו היה לי טלפון נוקיה מצ'וקמק עם חיבור אינטרנט שעלה הון, התחברתי וגיליתי שהוא צודק... מאז כל פעם שאני שומע אמנים שמשווים לאליוט סמית' אני מחייב את עצמי לבדוק את הנושא.

בנימה לא כ"כ אופטימית - השבוע צוינו 30 שנים להירצחו של ג'ון לנון - אמן נוסף שקצרה היריעה מלהכיל את פועלו או את הערכתי ואהבתי אליו.

גם כאשר אני שומע על אמנים המושווים לביטלס\ללנון אני מייד מסתקרן (אמנם תחילה מצקצק בספקנות אך לאחר מכן מסתקרן).

הלהקה הבאה נקראת Mini Mansions, הוקמה ע"י הבסיסט של הלהקה המהדהימה קווינס אוף דה סטון אייג' והם עושים מוזיקה שהיא מעין הכלאה בין אליוט סמית' לביטלס, אבל תמיד עם טוויסט משוגע בסוף.

מזמן לא מצאתי דיסק או להקה שהפכו אותי כמו שהם עשו, ואני ממש שמח למצוא דברים כאלה בבלוגספירה של ימינו... נדיר אבל אפשרי! 

אני חושב שכתבתי מספיק, מצורפים שני שירים מהאלבום (מיותר לומר ללכת לשמוע מהר נכון?).

הראשון הוא קליפ רשמי לשיר מגניב, והקלים עצמו משוגע גם כן, השני נקרא Majik Marker (השגיאה במכוון), אין לו קליפ אבל זה בכנות אחד השירים הכי הכי יפים ששמעתי בזמן האחרון ולדעתי המוצלח בכל האלבום.

סופ"ש נעים ורק טוב לכולכם.

Majik Marker

סווידיש פיש

לפני כמה שנים, חבר טוב שאל אותי אם אני מכיר את חוזה גונזלז.
עניתי שלא, ומשם הדרך להורדת הדיסק שלו (Veneer) הייתה קצרה. חוזה מיודענו התפרסם, סוני השתמשו באחד השירים הכי יפים שלו (Heartbeats - שהוא בכלל קאבר) לפרסומת לטלוויזיות ומשם הדרך לפרסום הייתה קצרה.


בחור מוכשר חוזה, אין מה לומר... הוא עבד המון עם Zero 7 ועשה עוד מיליון דברים אחרים בדרך.
אם הוא לא היה קיים, לא הייתי כותב על הדבר הבא:


Junip הם להקה שוודית שבה גונזלז מנגן, וכותב יחד עם האחרים את החומרים. הסגנון מזכיר את הסגנון של גונזלז עצמו, הרבה גיטרות קלאסיות ושירה שקטה, אבל יש פה טוויסט שנעדר מהאלבומים שלו לבד ומכניס עניין לתוך הלהקה הזו.


האלבום הראשון שלהם יצא בשנת 2003, ועכשיו הם שיחררו את האלבום השני - Fields.


הקליפ המצורף צולם בתחרות "אייר גיטאר" - מין טכניקה מצחיקה בה אנשים מדמים נגינה על גיטרה באוויר, ומקבלים ניקוד לפי הדיוק והשואו אותו הם מצליחים לבצע... מענין אין מה לומר... 
לדעתי הקלפי הזה כ"כ מוזר שהוא מצחיק, אבל השיר שווה את זה. אני מאוד אהבתי את האלבום, ותמיד תוכלו להתחיל בחומרי הסולו של גונזלז לבד (למתחילים - חפשו את השיר לעיל, הארטביטס). 


מלבד זאת - הלהקה נראית כמו חבורה של ישראלים - לא תתנו צ'אנס?


מקווה שתאהבו!


סוף שבוע כיף לכולם.

בזכות נס כלשהו...

אני אוהב מתופפים, עם שאני מתחבר אליו מאוד.
משפיעים על הקצב, מחברים את כל החתיכות יחד, ובעיקר מכניסים המון המון נשמה להכל.
מתופף טוב יכול לעשות שיר טוב, ומתופף רע יכול לקלקל שיר נפלא... הכל תלוי באיש (או אישה) שמתחבא מאחורי מערכת התופים בשלווה, כאילו אף אחד לא רואה אותו.


כשמתופף מוכר מוציא דיסק, זו בשורה די משמחת לדעתי.
לא מדובר על מתופפים מז'אנר הפיוז'ן של שנות ה-80, אשר הוציאו דיסקים שרק חובבי מוזיקה טהורים יכולים להנות מהם - לא ולא, מדובר בזן חד של מתופפים, שהם יוצרים וכותבי טקסטים בפני עצמם ולא מחברים רק מוזיקת מעליות.


המתופף והיוצר שאת שירו אביא כאן השבוע הוא מתופף להקת "רדיוהד" (יש צורך להרחיב את הדיבור??, באמת??) פיליפ סלוויי (Philip Selway) אשר הוציא אלבום מעולה השנה שנקרא - Familial.
התרגלנו לשמוע אותו משחק עם כל מיני מכשירים אלקטרוניים שרדיוהד מתעסקים איתם לאחרונה, או סתם בתור המתופף של אחת הלהקות הכי עסוקות ומוכשרות של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21... אבל האזנה לאלבום שלו מגלה יוצר שעומד בפני עצמו, יצירתי מאוד, ומעל הכל מענין.


אני מקוה שתאהבו את השיר המצורף - By Some Miracle - ושתעשו לעצמכם טובה ותשמעו את האלבום המלא.


בנימה אופטימית זו, אני חייב להודות לכל קוראי הבלוג באשר הם בעולם (גוגל אומר שיש כניסות מצרפת, אנגליה, ארה"ב, הולנד ועוד כמה מקומות ששכחתי כרגע), ולטפוח להם על השכם עבור 1000 הכניסות שהיו לבלוג עד היום.
אני שמח שנשארו אוהבי מוזיקה, ויותר מזה אני שמח שנשארו אנשים שאוהבים להקשיב.


סופ"ש נעים, תהנו!

אבק אדם

שלום שלום!


כמובטח: השבוע שיר בעברית, ואפילו בונוס - יוצר ישראלי ששר באנגלית!
הנושא של הפוסט השבוע הוא מילים.


"זר בעיר זרה
זר בעולם, זר בבית, זר במשפחה
וחי כמו מכונה
נושם עשן, פולט מילה"


אלה המילים שמכות בך בפתיחת השיר "אבק אדם" של פרויקט 1:1 (אחד חלקי אחד).
קבוצת 1:1 שמה לעצמה מטרה ליצור טרילוגייה יצירתית של אלבומים, בעוד השיר האמור לקוח מתוך ספר של ערן בר גיל - "ברזל" (כמו גם שם האלבום).


השיר הזה לא חדש (יצא ב-2008) אבל מדי פעם אני מוצא את עצמי מקשיב לו שוב, והמילים הכ"כ אמיתיות קופצות מתוך האוזניות ומטלטלות אותי כל פעם מחדש.


מי לא זר פה? מי לא מוצא את עצמו זר בבית ובמשפחה?
פשטות מדויקת, מזוככת למשפטים יפים. לדעתי 


מצורף הקליפ לשיר:



האמן הנוסף עליו אכתוב השבוע הוא רונן שטיינבאום (Ronan Steinbaum).


רונן הוא סינגר\סונגרייטר במובן הקלאסי של המילה. שירים רגישים, מלאי ניואנסים, לחנים יפים והרבה הרבה נחת.
רק אמן כ"כ מנותק מפה יכול לגרום לנסיעה ברכבת ישראל או הליכה ברחובות תל אביב להיראות כמו משהו כ"כ מרוחק וקסום.


גם בשיר המצורף של רונן, שנקרא I'm Not Mad מתוך האלבום Save Changes, ישנן שורות נוגעות.


כי בינינו, מי לא פגש באדםשהוא ממש אהב פעם ולא ידע איך לקרוא לו\לה אחרי שכ"כ הרבה זמן השתמש בשמות כינוי מצחיקים שנבעו מאהבה... ומי לא נתקל באותו אדם והחל לדבר איתו\איתה על נושאים מטופשים כמו סבתא שלה? או חברים ישנים?


אלה הרגעים הקטנים של החיים שרונן מתאר יפה יפה...
מומלץ להאזין לאלבום המלא, שניתן להורדה בתשלום מהאתר המושקע של רונן, ובנוסף ניתן לתפוס הופעות שלו מדי פעם ברוטשילד 12 בתל אביב או באוזן-בר שנמצא באותה העיר.


סופ"ש נעים!

אין צורך להתפלסף

לונג טיים... שלומכם?

אצטרך לקוות שטוב, אבל זה מה שקשה ויפה במערכת היחסים החד צדדית הזו...

לא אכתוב הרבה היום, מכמה סיבות:

1. אני חושב שהשיר שצירפתי כאן נורא יפה, ואין צורך להכביר במילים.

2.אני לא יכול לספר על הזמרת יותר מדי פרטים מהסיבה הפשוטה שאני לא מכיר אותה כ"כ טוב... נתקלתי בדיסק שלה ממש במקרה, ואהבתי מהשניה הראשונה.

הפשטות, הרגישות, חוסר החרטוט... דברים שעשו לי את זה מיד (כמו בחיים אגב...).

קוראים לה אגנס אובל (Agnes Obel), לתקליט המוצלח שלה קוראים פילהרמוניקס והוא יתאים בול לתקופה של עכשיו... לטעמי.

מומלץ בחום לשמוע מה שיש לה להגיד, התקליט כולו שקט יחסית - הרבה פסנתר, שירה יפה ושקטה ובאתר הרשמי שלה יש תמונה ענקית של ינשוף (?!) שווה ביקור!

אני מבטיח שבפוסט הבא יהיה שיר בעברית שאני מאוד מאוד מאוד אוהב! (ולא היה פה מעולם שום דבר בעברית, למה לא בעצם?).

מצורף השיר Riverside

רק טוב שיהיה.

שירו של הפיראט

קורה לפעמים שאתה פוגש אנשים שאתה מבין שהם לא שייכים לכאן...
מרחפים להם ביקום משלהם, עם מחשבות משלהם, עם רצונות אחרים.


כולנו תקועים במרוץ הזה של להצליח, להספיק, להיות בכל המקומות, להגיע... עד שלעיתים המרוץ מושהה לכמה דקות ואז אנחנו מבינים (אני לפחות) שיש כל כך הרבה דברים יפים בעולם הזה, ששווה להאט בשבילם, ולהישען לאחור בסיפוק.


אחת מהן היא אללה דיאן (Alela Diane). היא בחורה מאוד מאוד מעניינת לטעמי, שעושה פולק במובן האול אמריקן של המילה. 
היא כותבת בצורה מאוד אינטיליגנטית, ומצליחה להעביר אלי את כל מה שהיא מרגישה בלי להתאמץ בכלל.


יש לי חיבה מיוחדת לאמנים שהתחילו בגיל מאוחר. אם אני לא טועה היא התחילה לנגן בסביבות גיל 21, אבל לא תשמעו גמגומים בנגינה ובשירה שלה. היא מקצוענית בלהיות טובה!
לפני הדיסק הראשון שלה היא הייתה חברה בכמה להקות, והדיסק האחרון שלה יצא בשנה שעברה (חייב להודות שאני פחות אוהב אותו). הדיסק הראשון מאופיין בפשטות, ותמימות ששמורה רק לאלבומים ראשונים... כמו כל דבר בחיים...


מצרף למטה 2 שירים מהאלבום הראשון, שאני (ובת זוגי) מאוד אוהבים.
אל תתביישו להגיד מה אתם חושבים.

The Pirate's Gospel

Clickety Clack

ווי לאב דה פאנק

השלום והברכה!

חשבתי רבות על מה לכתוב הפעם, והגעתי למסקנה שאני חפץ לשתף אתכם בתשוקה מאוד חזקה שלי - אהבה למוזיקת פאנק (פ רפה, לא להתבלבל עם פאנק - שזה סקס פיסטולס וזה כבר סיפור אחר...).

גילוי נאות 2: כשהייתי ילד מאוד מאוד אהבתי מוזיקה שחורה על שלל סוגיה, וראפ בפרט... אני יודע אני יודע, אתם תגידו מתלהב ותגידו מושפע מהשחורים בארה"ב ותגידו עוד הרבה דברים אחרים... 

אתם, אגב, צודקים. אבל היי - יש ערך מוסף לכל הסיפור הזה.

הרבה מוזיקאים וראפרים משנות התשעים השתעשעו בסימפולים של שירים משנות השבעים - עידן בו החלה לפרוח מוזיקת הפאנק וגם הראפ היה אז בחיתוליו. ברוב השירים היה באס עוצמתי, והמון המון גרוב!

כילד, שמעתי המון ראפ, וכמובן נחשפתי גם לשירים המקוריים שסומפלו, חלקם ממש גאוניים.

ועכשיו קצת ניים דרופינג - אם קראתם עד לכאן וחשבתם לעצמכם - "מה הוא מקשקש?" אני מבין, ואם חשבתם לעצמכם "וואלה? קצת מגניב" אז אני עוד יותר מבין.

דר. דרה - מפיק העל שידו בכל ויד כל בו במוזיקה השחורה של שנות התשעים והאלפיים הוציא אלבום סולו מדהים באמצע שנות התשעים שנקרא The Chronic. האלבום כלל סימפולים של נכסי צאן ברזל מתור הזהב של הפאנק ויצא לו אלבום מעולה לדעתי (שאגב עד היום נחשב יצירה של ממש בתחום).

ראפרים באו והלכו, הטעם שלי השתנה לכיוון האלטרנטיבי והשונה והפאנק נזנח מעט.

אבל כששיר טוב, הוא נשאר לנצח.

בילדותי אהבתי את וורן ג'י, וקצת את אמינם. שניהם סימפלו 2 שירים מוטרפים מהסבנטיז, ותוכלו להתרשם מהמקוריים ממש כאן מתחת. הראשון סומפל ע"י וורן ג'י והשני ע"י אמינם (החלמ - 2:10 תתחילו לזהות בוודאות).

זוכרים באיזה שירים השתמשו בסימפול?? 

רמז: היי, השם שלי הוא... וגם - רגולייט (וורן ג'י).

נתראה בקרוב!

רוחות של חורף

שלומות!


הרבה זמן עבר מהפעם האחרונה, אני יודע... הרבה התחייבויות קודמות עמדו על הפרק אבל כעת יש אתנתחתא קלה לחזור לכאן!
בנימה זו אני מאוד רוצה להודות לכם שוב על הכניסות החוזרות ונשנות לבלוג, וההמלצות לחברים, כי הסטטיסטיקה של גוגל מראה שדי הרבה אנשים נכנסו, מהארץ ומחו"ל וזה ממש מחמם את הלב. תודה!


המלצת השבוע תתמקד בלהקה שנקראת Mumford & Sons, השם נובע משם המשפחה של הזמר (ממפורד) וכפרפרזה על שם של חברה מסוימת... מקור הלהקה הוא מלונדון, עיר ברוכת גשמים ומזג אוויר סגרירי, וניתן להרגיש את האווירה הזו גם בשירים שלהם.


הדבר שמייחד אותם מכל הלהקות בנוף המוזיקלי של היום הוא השימוש בכלים שחוזרים לשורשים: קונטרבאס, בנג'ו, גיטרות אקוסטיות ו.. רגע, רגע, חכו לזה - אין מתופף! 
המוזיקה שלהם מרקידה לפרקים, נוגה לפעמים ותמיד מצליחה לעשות כיף (לי לפחות).


החברים יצאו לטור ענק באוסטרליה, ואם תבקרו באתר הרשמי שלהם תוכלו להיווכח שרוב ההופעות שלהם הן "סולד אאוט" הרבה לפני מועד ההופעה המתוכנן... מה אומר - כנראה שיש סיבה לכך.


הלהקה עברה כברת דרך ארוכה מאז שהתגלו ע"י מפיק בלונדון, אשר הכריח אותם להשקיע בכלי נגינה איכותיים ובהלחנה בלתי מתפשרת ואני חושב שהם עשו משהו נכון. 
הם כ"כ טובים עד שהשבוע החלטתי לצרף 2 קליפים של שירים מאוד יפים (הקליפים עצמם מושקעים גם כן), ובהפצרה ללכת לשמוע את האלבום המלא שנקרא Sigh No More.
שבת שלום, או במילים שלהם: "הראש שלי אמר ללב שלי תן לאהבה לגדול, אבל הלב שלי אמר לראש שלי, הפעם לא...".


Winter Winds



Little Lion Man

רטרו חברים, רטרו!

שלומות!

מי מכם מחובר ל-HOT? מי מכם לא מנמיך את הווליום בזמן המעברונים?

אם עניתם נכונה על 2 השאלות הנ"ל (או שאתם נוהגים לחברים המחוברים לכבלים) ודאי יצא לכם לשמוע את השיר המדבק ושנשמע כה מוכר - (Home (Home is whenever I'm with you.

אני חייב להגיד שבהתחלה, הייתי מופתע. באיזו זכות משמיעים להקה שאני שומר למקורביי כ"כ הרבה זמן, ועוד חושפים אותה לעולם החיצון הישראלי, ועוד בפריים טיים של הכבלים?!

ואז היה לי נחמד לתקופה מסוימת, לגלות שהרבה אנשים מזמזמים את השיר בעצמם... כיף!

(גילוי נאות: אם אינני טועה - עורך המוזיקה של HOT הוא עמרי הנגבי המתופף המוכשר, ולכן ניתן להבין את הבחירות המוצלחות לפרומואים שלהם).

ללהקה המדהימה הזו קוראים Edward Sharpe and The Magnetic Zeros, ואנחנו מנהלים יחסי קרבה כבר די הרבה זמן.

כמעט כמו כל הלהקות שכיכבו כאן עד היום, גם הם מעט מוזרים - אבל מאוד מאוד מעניינים. כותב השירים והזמר הראשי הוא אלכס אברט, ואליו מצטרפת לפעמים בשירה ג'ייד קסטרינוס - שעליה הוא אפילו שר ב"הום". בלהקה יש מגוון כלים, מאקורדיון עד בנג'ו ומנדולינות ויש להם סיפורים מצחיקים ושירים מעולים.

הלהקה נמצאת בעיצומו של פרוייקט לצלם מעין סרט המחולק ל-13 חלקים (כמספר השירים באלבום) וכל קליפ בינתיים מאפיין נאמנה את הלהקה (באחד הקליפים, וגם בשיר, מספר הזמר שהוא גילה ששמו האינדיאני כפי שנתן לו אביו הוא "שטן" ובקליפ מופיע וידאו אמיתי מילדותו של הזמר ובו נראים הוא ואביו, כאשר אביו מדקלם תפילה שאמאנית כלשהי... שווה לראות!).

לא אצרף כאן את HOME, מן הסתם, אך אצרף את השיר הראשון באלבום בהופעה חיה שממצה את רוח הלהקה. לדעתי האזנה מומלצת ותקליט מעולה שכולו (עטיפה, כתיבת שירים, סאונד) עטוף באווירת רטרו, לא מהסוג המציק.

מומלץ ביותר!

פיינטבול

הכל מתקדם מהר.

זה מתחיל בזה שאני כבר לא מסוגל לראות סרט מבלי לעצור פעמיים או יותר לבדוק מייל\להתעדכן בחדשות\לחפש דירה\לחשוב על סרט אחר שאני רוצה לראות.

הבעיה מחריפה כי היא התפשטה אצלי גם לתחום המוזיקה - נהייתי מאוד קשה עם דברים שאני שומע. פיתחתי מערכת סינון שאם שיר שאני שומע לא עושה לי את זה בחצי דקה-דקה הראשונות אני מוותר...

אבל אם זה זה - אז זה זה!

לא זוכר איך בכלל נתקלתי בבנות האלה, עם המתופף הלא קשור שלהן אבל זה הרגיש טוב. הן נשמעות טוב, הן נראות טוב, והן ממש מגניבות. כל האמור, בתוספת העובדה שג'ון פרושיאנטה (אקס גיטריסט הרד הוט צ'ילי פפרס) מיקסס ועשה מאסטרינג לא יכולה לעשות לאף אמן רע. קוראים להן Warpaint, כמה סימבולי.

השיר נקרא בפשטות "פילים" לקוח מתוך EP שיצא בשנת 2008, והלהקה עתידה להוציא אלבום נוסף עד סוף אוקטובר (מבטיח לכם את רשמיי ממנו).

אני רוצה לשמוע מישהו שאומר שזה לא מגניב

מה יוצא לי מזה?

לכל חובב מוזיקה יש את השלב שהוא מגלה להקה, ובטוח שהוא היחיד שמכיר אותה בכל העולם... זו הרגשה נעימה.

לאט לאט נסדקת האידיליה, והעובדה שיש אנשים נוספים בעולם שמכירים את אותו פלא, מכה בך. מצד אחד, זה כבר לא הסוד שהיה כששמעת אותם לראשונה, ומצד שני - יש עם מי לדבר\לחלוק\להתלהב כמו ילד בן 4.

בשנה שעברה כולם דיברו על MGMT... כ-ו-ל-ם. אני מודה שגם אני נפלתי שבי אחר החבורה הסהרורית הזו, וההתרגשות שהייתה לפני שבאו לארץ התחלפה באכזבה לאחר ההופעה המזלזלת... מאז החלטתי לבדוק לפני איך להקות מופיעות לפני שהן מגיעות לארץ, דרך צפיה ביוטיוב בהופעות חיות קודמות.

לפני כמה חודשים, שמעתי שיר שמאוד מזכיר את MGMT. הלהקה התגלתה כחבורה סהרורית, ילדותית, שירים עם מילים חולמניות... אבל היה שם משהו אחר... הרגשתי שאני מאמין להם, שיש פה סוג של כיף ביצירה.

אחרי מחקר קצר (ולא מאוד מעמיק) גיליתי שללהקה קוראים Avi Buffalo  - ע"ש סולן הלהקה אביגדור אייזנברג (?!).

מדובר בלהקה של 4 חבר'ה מלונג ביץ', קליפורניה, 2 בנות (בלהקה יש מתופפת!) ושני בנים, שעושים מוזיקה יפה יפה...

ארבעת הילדים האלה (שהיו בקולג' כשיצא הדיסק שלהם) מוכשרים בטירוף, ובהנהגתו של אביגדור הסולן הם עושים מוזיקה מרגשת עם מילים מעניינות והזויות לפרקים ("את כ"כ קטנה והשפתיים שלך הן כמו חתיכות בייקון").

מצרף את הקליפ המיוחד הזה השיר שלדעתי הכי קל להתחבר אליו מהדיסק - What's in it For?, והוא למעשה ה"להיט" המוצהר שלהם, מקוה שתאהבו.

לפעמים הסוד הזה, שאתה חושב שרק אתה מכיר, יותר מתוק כשאחרים שותפים אליו...

סופ"ש נעים!

חג שמח!

זהו זה... חג אחרון לזמן הקרוב...

שעון חורף וכל מה שנלווה לכך מזכירים שעוד מעט יהיה פה טיפה יותר אירופאי ונחמד מבחינת מזג אוויר...

כמה דברים לוגיסטיים שרציתי לומר ושכחתי בפוסט הקודם:

1.תוכלו ללחוץ על הכפתור מימין, זה שכתוב עליו "עקוב" כדי להיות מעודכנים בפוסטים חדשים, ובנוסף תוכלו להוסיף את הבלוג לקורא RSS אם יש בידיכם חשבון שכזה (אם אתם לא יודעים על מה אני מדבר אז תתעלמו מהשורה האחרונה).

2.תפיצו הלאה!

באווירת החג אני מצרף שיר מעולה, שקוראים לו Via Con Me (שזה בתרגום חופשי וקלוקל לעברית - "איתי"), של זמר מדליק שקוראים לו פאולו קונטה (שהיה עורך דין לפני הקריירה הזו - חבר'ה יש עוד תקווה! :) ).

פוסט ראשון! וו הו!

שלום לכולם, מאזינות ומאזינים! קוראים וקוראות!

כבר המון זמן שאני משתעשע ברעיון של לפתוח בלוג... תמיד שאלתי את עצמי אם יש לי בכלל מה לספר או על מה להמליץ... אבל האמת שאני חושב שכן!

אני אתחיל מההתחלה...

אני אוהב מוזיקה... ממש אוהב מוזיקה. אני שומע המון המון דברים, מהמון סוגים, ונתקל בהמון דברים בצעצוע הזה שקוראים לו אינטרנט. אני לא אשקר לכם, זה כיף! אוטוסטרדת המידע היא דבר שלא צריך לזלזל בו, בייחוד אם זה הגורם שיכול להביא לי את מיטב הבנים והבנות שיש לעולם להציע עד מפתן המסך.

מה יהיה כאן? זו שאלה באמת טובה... אני חושב שמה שבעיקר אכתוב עליו הוא מוזיקה שאני שומע בזמן אמת, או דברים שאני ממש אוהב ורוב האנשים לא מכירים, כך תוכלו להחליט אם להמשיך לקרוא או לזנוח אותי לאנחות (אף אחד לא זונח, ברור?).

אני אעלה פוסטים אחת לכמה זמן, עם לינקים מגניבים מהאינטרנט (לא, לא יהיו כאן הורדות לא חוקיות), כדי שאתן ואתם תוכלו לחלוק איתי קצת כיף, גם אם הוא בעיקר יהיה וירטואלי ואינדיבידואלי.

אתם מוזמנים לכתוב, לשתף, להגיב, לשלוח הודעות נאצה - אני יכול לספוג הכל, בכיף! (זה מה שיפה פה לא? אבל אני בחור נחמד, תרגיעו עם הנאצות).

ועכשיו, כשסיימנו עם כל הסמול טוק, אני אכתוב על משהו ממש מגניב שנתקלתי בו לא מזמן ומישהו צריך לתת עליו את הדין!

Isobel Campbell ו- Mark Lanegan הוציאו דיסק מעולה מעולה, שקוראים לו HAWK.

הסבר קצר וממצה: איזובל (זה התרגום הכי טוב שאני יכול לחשוב עליו בעברית) היא בחורה ממש מוכשרת, ומנגנת בצ'לו כ"כ יפה שההורים שלה בטוח היו גאים בה כשהייתה ילדה, והיא גם שרה מגניב - לא פחות חשוב. בנוסף, היא גם הייתה חברה בבל וסבסטיאן, מי שלא מכיר יכול להאזין (ומי שלא - שידע שאני לא מהמעריצים הגדולים שלהם...).
מרק לנגן, הוא בחור מוכשר ביותר. הוא היה בגאטר טווינס, ועוד לפני כן בקווינז אוף דה סטון אייג' המדהימים (שעוד נשמע עליהם כאן בהמשך).

זהו שיתוף הפעולה השלישי של שני החברים היקרים האלה, ואני חייב לציין שיצא להם משהו טוב.
שירים שקטים ונוגים לצד שירים שיותר נותנים בראש, ובעיקר הכל מזכיר אווירה של מקום שמאוד רחוק מכאן, והרבה פחות לח מכאן...

הייתי כותב יותר, אבל אני חש שבלבלתי את השכל מספיק (פעם ראשונה,  אני מתרגש, תסלחו לי!)

נסיים בשיר מהדיסק, אם תאהבו תשמעו את כל התקליט, זה שווה את זה!


נשתמע?