יום שבת, 30 באוקטובר 2010

אין צורך להתפלסף

לונג טיים... שלומכם?

אצטרך לקוות שטוב, אבל זה מה שקשה ויפה במערכת היחסים החד צדדית הזו...

לא אכתוב הרבה היום, מכמה סיבות:
1. אני חושב שהשיר שצירפתי כאן נורא יפה, ואין צורך להכביר במילים.
2.אני לא יכול לספר על הזמרת יותר מדי פרטים מהסיבה הפשוטה שאני לא מכיר אותה כ"כ טוב... נתקלתי בדיסק שלה ממש במקרה, ואהבתי מהשניה הראשונה.
הפשטות, הרגישות, חוסר החרטוט... דברים שעשו לי את זה מיד (כמו בחיים אגב...).

קוראים לה אגנס אובל (Agnes Obel), לתקליט המוצלח שלה קוראים פילהרמוניקס והוא יתאים בול לתקופה של עכשיו... לטעמי.
מומלץ בחום לשמוע מה שיש לה להגיד, התקליט כולו שקט יחסית - הרבה פסנתר, שירה יפה ושקטה ובאתר הרשמי שלה יש תמונה ענקית של ינשוף (?!) שווה ביקור!

אני מבטיח שבפוסט הבא יהיה שיר בעברית שאני מאוד מאוד מאוד אוהב! (ולא היה פה מעולם שום דבר בעברית, למה לא בעצם?).

מצורף השיר Riverside

רק טוב שיהיה.





יום רביעי, 20 באוקטובר 2010

שירו של הפיראט

קורה לפעמים שאתה פוגש אנשים שאתה מבין שהם לא שייכים לכאן...
מרחפים להם ביקום משלהם, עם מחשבות משלהם, עם רצונות אחרים.


כולנו תקועים במרוץ הזה של להצליח, להספיק, להיות בכל המקומות, להגיע... עד שלעיתים המרוץ מושהה לכמה דקות ואז אנחנו מבינים (אני לפחות) שיש כל כך הרבה דברים יפים בעולם הזה, ששווה להאט בשבילם, ולהישען לאחור בסיפוק.


אחת מהן היא אללה דיאן (Alela Diane). היא בחורה מאוד מאוד מעניינת לטעמי, שעושה פולק במובן האול אמריקן של המילה. 
היא כותבת בצורה מאוד אינטיליגנטית, ומצליחה להעביר אלי את כל מה שהיא מרגישה בלי להתאמץ בכלל.


יש לי חיבה מיוחדת לאמנים שהתחילו בגיל מאוחר. אם אני לא טועה היא התחילה לנגן בסביבות גיל 21, אבל לא תשמעו גמגומים בנגינה ובשירה שלה. היא מקצוענית בלהיות טובה!
לפני הדיסק הראשון שלה היא הייתה חברה בכמה להקות, והדיסק האחרון שלה יצא בשנה שעברה (חייב להודות שאני פחות אוהב אותו). הדיסק הראשון מאופיין בפשטות, ותמימות ששמורה רק לאלבומים ראשונים... כמו כל דבר בחיים...


מצרף למטה 2 שירים מהאלבום הראשון, שאני (ובת זוגי) מאוד אוהבים.
אל תתביישו להגיד מה אתם חושבים.





The Pirate's Gospel


Clickety Clack






יום חמישי, 14 באוקטובר 2010

ווי לאב דה פאנק

השלום והברכה!

חשבתי רבות על מה לכתוב הפעם, והגעתי למסקנה שאני חפץ לשתף אתכם בתשוקה מאוד חזקה שלי - אהבה למוזיקת פאנק (פ רפה, לא להתבלבל עם פאנק - שזה סקס פיסטולס וזה כבר סיפור אחר...).

גילוי נאות 2: כשהייתי ילד מאוד מאוד אהבתי מוזיקה שחורה על שלל סוגיה, וראפ בפרט... אני יודע אני יודע, אתם תגידו מתלהב ותגידו מושפע מהשחורים בארה"ב ותגידו עוד הרבה דברים אחרים... 
אתם, אגב, צודקים. אבל היי - יש ערך מוסף לכל הסיפור הזה.

הרבה מוזיקאים וראפרים משנות התשעים השתעשעו בסימפולים של שירים משנות השבעים - עידן בו החלה לפרוח מוזיקת הפאנק וגם הראפ היה אז בחיתוליו. ברוב השירים היה באס עוצמתי, והמון המון גרוב!
כילד, שמעתי המון ראפ, וכמובן נחשפתי גם לשירים המקוריים שסומפלו, חלקם ממש גאוניים.

ועכשיו קצת ניים דרופינג - אם קראתם עד לכאן וחשבתם לעצמכם - "מה הוא מקשקש?" אני מבין, ואם חשבתם לעצמכם "וואלה? קצת מגניב" אז אני עוד יותר מבין.
דר. דרה - מפיק העל שידו בכל ויד כל בו במוזיקה השחורה של שנות התשעים והאלפיים הוציא אלבום סולו מדהים באמצע שנות התשעים שנקרא The Chronic. האלבום כלל סימפולים של נכסי צאן ברזל מתור הזהב של הפאנק ויצא לו אלבום מעולה לדעתי (שאגב עד היום נחשב יצירה של ממש בתחום).

ראפרים באו והלכו, הטעם שלי השתנה לכיוון האלטרנטיבי והשונה והפאנק נזנח מעט.
אבל כששיר טוב, הוא נשאר לנצח.

בילדותי אהבתי את וורן ג'י, וקצת את אמינם. שניהם סימפלו 2 שירים מוטרפים מהסבנטיז, ותוכלו להתרשם מהמקוריים ממש כאן מתחת. הראשון סומפל ע"י וורן ג'י והשני ע"י אמינם (החלמ - 2:10 תתחילו לזהות בוודאות).
זוכרים באיזה שירים השתמשו בסימפול?? 

רמז: היי, השם שלי הוא... וגם - רגולייט (וורן ג'י).

נתראה בקרוב!





יום שישי, 8 באוקטובר 2010

רוחות של חורף

שלומות!


הרבה זמן עבר מהפעם האחרונה, אני יודע... הרבה התחייבויות קודמות עמדו על הפרק אבל כעת יש אתנתחתא קלה לחזור לכאן!
בנימה זו אני מאוד רוצה להודות לכם שוב על הכניסות החוזרות ונשנות לבלוג, וההמלצות לחברים, כי הסטטיסטיקה של גוגל מראה שדי הרבה אנשים נכנסו, מהארץ ומחו"ל וזה ממש מחמם את הלב. תודה!


המלצת השבוע תתמקד בלהקה שנקראת Mumford & Sons, השם נובע משם המשפחה של הזמר (ממפורד) וכפרפרזה על שם של חברה מסוימת... מקור הלהקה הוא מלונדון, עיר ברוכת גשמים ומזג אוויר סגרירי, וניתן להרגיש את האווירה הזו גם בשירים שלהם.


הדבר שמייחד אותם מכל הלהקות בנוף המוזיקלי של היום הוא השימוש בכלים שחוזרים לשורשים: קונטרבאס, בנג'ו, גיטרות אקוסטיות ו.. רגע, רגע, חכו לזה - אין מתופף! 
המוזיקה שלהם מרקידה לפרקים, נוגה לפעמים ותמיד מצליחה לעשות כיף (לי לפחות).


החברים יצאו לטור ענק באוסטרליה, ואם תבקרו באתר הרשמי שלהם תוכלו להיווכח שרוב ההופעות שלהם הן "סולד אאוט" הרבה לפני מועד ההופעה המתוכנן... מה אומר - כנראה שיש סיבה לכך.


הלהקה עברה כברת דרך ארוכה מאז שהתגלו ע"י מפיק בלונדון, אשר הכריח אותם להשקיע בכלי נגינה איכותיים ובהלחנה בלתי מתפשרת ואני חושב שהם עשו משהו נכון. 
הם כ"כ טובים עד שהשבוע החלטתי לצרף 2 קליפים של שירים מאוד יפים (הקליפים עצמם מושקעים גם כן), ובהפצרה ללכת לשמוע את האלבום המלא שנקרא Sigh No More.
שבת שלום, או במילים שלהם: "הראש שלי אמר ללב שלי תן לאהבה לגדול, אבל הלב שלי אמר לראש שלי, הפעם לא...".


Winter Winds



Little Lion Man