יום שבת, 28 במאי 2011

כמעט בבית

יש שירים שמזכירים תקופה, או רגע, או חיוך...
ולא משנה מתי אני אשמע אותם, אני אוציא את אותו שבריר זיכרון מהכספת אצלי במוח, ארחרח אותו כמו כוס יין ואנסה להתענג עליו.
אני תמיד נוטה להתענג על הזיכרון העצוב יותר ממה שאני מתענג על הזיכרון השמח... משום מה תמיד הרגעים העצובים של החיים הם אלה שמשאירים את החותם הרציני יותר, ואילו את השמחים אני תמיד משאיר לעיון מאוחר יותר.


מצורף שיר של Iron and Wine שנקרא Carousel. השיר הזה מזכיר לי המון דברים שקצרה היריעה מלהכיל, אבל בעיקר הוא מזכיר לי לאהוב, ושהכל נורא קצר.
ברמה העקרונית השיר נוטף רפרנסים מהתנ"ך (נוח והתיבה, יונה עם עלה של זית, נשים מתאבלות) אבל ברמה היותר מעשית השיר נכתב בעקבות הזוועות של המלחמה בעיראק, ואיך הנשים האמריקאיות יושבות ומחכות לבניהם שיחזרו משדה הקרב אל החיבוק החמים של הבית.


איך, כמו בשיר, בדיוק שניה לפני שמגיעים הביתה נתקלים במדרגה המעצבנת שלא שמים אליה אף פעם לב ומאבדים את שיווי המשקל, והבית מתרחק מעט, ואולי יורד קצת דם, והבחור בשיר שם לב איך אמא שלו הזדקנה בזמן שלא היה בבית, כמו שהכל משתנה כשלא שמים לב.


איך הכל מסתכם לרגעים קטנים, שמחים ועצובים, שמזקקים את עצמם לשירים יפים, ולפעמים כל מה שצריך הוא פשוט להיזכר...


סוף שבוע נעים.









אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה