יום רביעי, 20 באוקטובר 2010

שירו של הפיראט

קורה לפעמים שאתה פוגש אנשים שאתה מבין שהם לא שייכים לכאן...
מרחפים להם ביקום משלהם, עם מחשבות משלהם, עם רצונות אחרים.


כולנו תקועים במרוץ הזה של להצליח, להספיק, להיות בכל המקומות, להגיע... עד שלעיתים המרוץ מושהה לכמה דקות ואז אנחנו מבינים (אני לפחות) שיש כל כך הרבה דברים יפים בעולם הזה, ששווה להאט בשבילם, ולהישען לאחור בסיפוק.


אחת מהן היא אללה דיאן (Alela Diane). היא בחורה מאוד מאוד מעניינת לטעמי, שעושה פולק במובן האול אמריקן של המילה. 
היא כותבת בצורה מאוד אינטיליגנטית, ומצליחה להעביר אלי את כל מה שהיא מרגישה בלי להתאמץ בכלל.


יש לי חיבה מיוחדת לאמנים שהתחילו בגיל מאוחר. אם אני לא טועה היא התחילה לנגן בסביבות גיל 21, אבל לא תשמעו גמגומים בנגינה ובשירה שלה. היא מקצוענית בלהיות טובה!
לפני הדיסק הראשון שלה היא הייתה חברה בכמה להקות, והדיסק האחרון שלה יצא בשנה שעברה (חייב להודות שאני פחות אוהב אותו). הדיסק הראשון מאופיין בפשטות, ותמימות ששמורה רק לאלבומים ראשונים... כמו כל דבר בחיים...


מצרף למטה 2 שירים מהאלבום הראשון, שאני (ובת זוגי) מאוד אוהבים.
אל תתביישו להגיד מה אתם חושבים.





The Pirate's Gospel


Clickety Clack






תגובה 1:

  1. יש לה קול מדהים.
    יו הו יו הו יו הו הו הו.

    השבמחק