שלום לכולם, מאזינות ומאזינים! קוראים וקוראות!
כבר המון זמן שאני משתעשע ברעיון של לפתוח בלוג... תמיד שאלתי את עצמי אם יש לי בכלל מה לספר או על מה להמליץ... אבל האמת שאני חושב שכן!
אני אתחיל מההתחלה...
אני אוהב מוזיקה... ממש אוהב מוזיקה. אני שומע המון המון דברים, מהמון סוגים, ונתקל בהמון דברים בצעצוע הזה שקוראים לו אינטרנט. אני לא אשקר לכם, זה כיף! אוטוסטרדת המידע היא דבר שלא צריך לזלזל בו, בייחוד אם זה הגורם שיכול להביא לי את מיטב הבנים והבנות שיש לעולם להציע עד מפתן המסך.
מה יהיה כאן? זו שאלה באמת טובה... אני חושב שמה שבעיקר אכתוב עליו הוא מוזיקה שאני שומע בזמן אמת, או דברים שאני ממש אוהב ורוב האנשים לא מכירים, כך תוכלו להחליט אם להמשיך לקרוא או לזנוח אותי לאנחות (אף אחד לא זונח, ברור?).
אני אעלה פוסטים אחת לכמה זמן, עם לינקים מגניבים מהאינטרנט (לא, לא יהיו כאן הורדות לא חוקיות), כדי שאתן ואתם תוכלו לחלוק איתי קצת כיף, גם אם הוא בעיקר יהיה וירטואלי ואינדיבידואלי.
אתם מוזמנים לכתוב, לשתף, להגיב, לשלוח הודעות נאצה - אני יכול לספוג הכל, בכיף! (זה מה שיפה פה לא? אבל אני בחור נחמד, תרגיעו עם הנאצות).
ועכשיו, כשסיימנו עם כל הסמול טוק, אני אכתוב על משהו ממש מגניב שנתקלתי בו לא מזמן ומישהו צריך לתת עליו את הדין!
Isobel Campbell ו- Mark Lanegan הוציאו דיסק מעולה מעולה, שקוראים לו HAWK.
הסבר קצר וממצה: איזובל (זה התרגום הכי טוב שאני יכול לחשוב עליו בעברית) היא בחורה ממש מוכשרת, ומנגנת בצ'לו כ"כ יפה שההורים שלה בטוח היו גאים בה כשהייתה ילדה, והיא גם שרה מגניב - לא פחות חשוב. בנוסף, היא גם הייתה חברה בבל וסבסטיאן, מי שלא מכיר יכול להאזין (ומי שלא - שידע שאני לא מהמעריצים הגדולים שלהם...).
מרק לנגן, הוא בחור מוכשר ביותר. הוא היה בגאטר טווינס, ועוד לפני כן בקווינז אוף דה סטון אייג' המדהימים (שעוד נשמע עליהם כאן בהמשך).
זהו שיתוף הפעולה השלישי של שני החברים היקרים האלה, ואני חייב לציין שיצא להם משהו טוב.
שירים שקטים ונוגים לצד שירים שיותר נותנים בראש, ובעיקר הכל מזכיר אווירה של מקום שמאוד רחוק מכאן, והרבה פחות לח מכאן...
הייתי כותב יותר, אבל אני חש שבלבלתי את השכל מספיק (פעם ראשונה, אני מתרגש, תסלחו לי!)
נסיים בשיר מהדיסק, אם תאהבו תשמעו את כל התקליט, זה שווה את זה!
נשתמע?
כבר המון זמן שאני משתעשע ברעיון של לפתוח בלוג... תמיד שאלתי את עצמי אם יש לי בכלל מה לספר או על מה להמליץ... אבל האמת שאני חושב שכן!
אני אתחיל מההתחלה...
אני אוהב מוזיקה... ממש אוהב מוזיקה. אני שומע המון המון דברים, מהמון סוגים, ונתקל בהמון דברים בצעצוע הזה שקוראים לו אינטרנט. אני לא אשקר לכם, זה כיף! אוטוסטרדת המידע היא דבר שלא צריך לזלזל בו, בייחוד אם זה הגורם שיכול להביא לי את מיטב הבנים והבנות שיש לעולם להציע עד מפתן המסך.
מה יהיה כאן? זו שאלה באמת טובה... אני חושב שמה שבעיקר אכתוב עליו הוא מוזיקה שאני שומע בזמן אמת, או דברים שאני ממש אוהב ורוב האנשים לא מכירים, כך תוכלו להחליט אם להמשיך לקרוא או לזנוח אותי לאנחות (אף אחד לא זונח, ברור?).
אני אעלה פוסטים אחת לכמה זמן, עם לינקים מגניבים מהאינטרנט (לא, לא יהיו כאן הורדות לא חוקיות), כדי שאתן ואתם תוכלו לחלוק איתי קצת כיף, גם אם הוא בעיקר יהיה וירטואלי ואינדיבידואלי.
אתם מוזמנים לכתוב, לשתף, להגיב, לשלוח הודעות נאצה - אני יכול לספוג הכל, בכיף! (זה מה שיפה פה לא? אבל אני בחור נחמד, תרגיעו עם הנאצות).
ועכשיו, כשסיימנו עם כל הסמול טוק, אני אכתוב על משהו ממש מגניב שנתקלתי בו לא מזמן ומישהו צריך לתת עליו את הדין!
Isobel Campbell ו- Mark Lanegan הוציאו דיסק מעולה מעולה, שקוראים לו HAWK.
הסבר קצר וממצה: איזובל (זה התרגום הכי טוב שאני יכול לחשוב עליו בעברית) היא בחורה ממש מוכשרת, ומנגנת בצ'לו כ"כ יפה שההורים שלה בטוח היו גאים בה כשהייתה ילדה, והיא גם שרה מגניב - לא פחות חשוב. בנוסף, היא גם הייתה חברה בבל וסבסטיאן, מי שלא מכיר יכול להאזין (ומי שלא - שידע שאני לא מהמעריצים הגדולים שלהם...).
מרק לנגן, הוא בחור מוכשר ביותר. הוא היה בגאטר טווינס, ועוד לפני כן בקווינז אוף דה סטון אייג' המדהימים (שעוד נשמע עליהם כאן בהמשך).
זהו שיתוף הפעולה השלישי של שני החברים היקרים האלה, ואני חייב לציין שיצא להם משהו טוב.
שירים שקטים ונוגים לצד שירים שיותר נותנים בראש, ובעיקר הכל מזכיר אווירה של מקום שמאוד רחוק מכאן, והרבה פחות לח מכאן...
הייתי כותב יותר, אבל אני חש שבלבלתי את השכל מספיק (פעם ראשונה, אני מתרגש, תסלחו לי!)
נסיים בשיר מהדיסק, אם תאהבו תשמעו את כל התקליט, זה שווה את זה!
נשתמע?
סטרוגו!
השבמחקחיכיתי ימים רבים לרגע הזה.
כבר גייסת לך קורא אדוק אחד.
רוטש